בעקבות הקידום של מיטות נוזליות חד-שכבתיות, גם מיטות נוזליות רב-שכבתיות חוו התפתחות מהירה. מייבש המיטה הנזילה הגלילית הרב-שכבתית דורש זמן שהייה קצר בהרבה ממיטה נוזלית חד-שכבתית בשל חלוקה אחידה של זמן השהייה. אותה טכנולוגיית נוזליזציה מקורה בשנת 1921. מייבש מיטה נוזלית, הידוע גם כמייבש מיטה נוזלית, מתייחס לתהליך שבו המדיום המייבש מייבש חלקיקים מוצקים במצב נוזלי. מאז המצאת טכנולוגיית ההזרקה, הייבוש היה אחד מתחומי היישום המוקדמים ביותר. היישום המוקדם ביותר של טכנולוגיית הנזילות בתעשיית הייבוש היה הקמת יחידת הנזילות המוצקות של דול אוליבר בארצות הברית בשנת 1948. למיטה הנזילה קוטר של 1.73 מ', טמפרטורת מיטה של 74 מעלות ויכולת עיבוד של 50 מעלות. טונות של חלקיקי דולומיט לשעה. נתח את האבק כדי לקבל מוצר גס יותר. ייבוש מיטה נוזלית היא טכנולוגיה חדשה יחסית שפותחה בסין מאז 1958, המיושמת לראשונה בתעשיית המלח. כיום, נעשה בו שימוש נרחב בדשנים, פיגמנטים, פוליאתילן, טרפתלט, חומרי גלם פרמצבטיים, פלסטיק ותחומים אחרים.
הסיבה לכך שמייבשי מיטות נוזליות פותחו באופן נרחב נובעת בעיקר מהיתרונות הבאים:
(1) בשל שטח המגע הגדול בין החומר למדיום הייבוש, כמו גם ערבוב אינטנסיבי מתמשך של החומר במיטה, אפקט העברת החום טוב, ומקדם קיבולת החום גדול ומגיע (2.3~ 7.0) × kW/m3K;
(2) בשל חלוקת הטמפרטורה האחידה בתוך מייבש המיטה הנוזלת, הוא מונע כל התחממות יתר מקומית של המוצר, מה שהופך אותו למתאים במיוחד לייבוש חומרים רגישים לתרמיים מסוימים;
(3) ניתן לבצע פעולה רציפה או לסירוגין במייבש המיטה הנוזלת;
(4) ניתן להתאים את זמן השהייה של חומרים במייבש המיטה הנוזלת לפי הצורך, כך שתכולת הלחות של המוצר תהיה יציבה;
(5) מכשיר הייבוש עצמו אינו כולל חלקים נעים מכניים, ולכן עלות ההשקעה של הציוד נמוכה ועומס העבודה בתחזוקה קטן.
החסרונות העיקריים של מייבשי מיטה נוזלית הם:
(1) לגודל החלקיקים של החומר היבש יש מידה מסוימת, הדורשת בדרך כלל לא פחות מ-30 מיקרון ולא יותר מ-4 מילימטרים לפי העניין. כאשר מערבבים מספר חומרים יחד לייבוש, המשקל של כל חומר צריך להיות קרוב ל;
(2) עקב ערבוב אינטנסיבי של חומרים במייבש המיטה הנזילה, במתקן ייבוש רציף של מיטה נוזלית חד-שלבי, זמן השהייה של החומרים אינו אחיד, וייתכן כי חומרים לא מיובשים ייפלטו מהמיטה לאורך עם המוצר.